מפת אפריקה

על פי הדעה המקובלת כיום במחקר האבולוציה, מקורו של המין האנושי (ההומו סאפיינס) הוא באפריקה. היבשת אכלסה בעיקר שבטים קטנים וממלכות, שהיו בקשר רופף זה עם זה. אמנם מצרים נחשבת למדינה הריבונית הראשונה שנוצרה, אך מרבית שטחה של אפריקה שמדרום לסהרה לא הצמיח ישויות מדיניות עד לעת החדשה. יוצאי דופן מכלל זה הם אתיופיה, הממלכה הנומיבית וממלכות סאהל שכללו את גאנה, מאלי וסנגאי. עוד בעת העתיקה שימשה אפריקה מקור לעבדים, אולם בתקופה זו לא הייתה אפריקה בבחינת יוצא מן הכלל. עם התפשטות האיסלאם באפריקה, השתלטו עמי צפון אפריקה (ערבים וברברים) על דרכי המסחר ועסקו, בין השאר, בסחר עבדים. העבדים נכבשו בעיקר מעמי "אפריקה השחורה", על ידי שודדי ים מוסלמים. העבדים נשלחו גם לחצי האי ערב וליתר ארצות האיסלאם. במאה ה-15 החלו האירופאים (הפורטוגזים היו הראשונים שבהם) להקים תחנות מסחר ביבשת על חופי האוקיינוס האטלנטי ומדרום לארצות הים התיכון. האירופאים, בשיתוף סוחרים מוסלמים וכמה מנהיגי שבטים מקומיים, תפסו אפריקנים רבים (בעיקר מאפריקה המערבית והמשוונית) וסחרו בהם ברחבי העולם, במה שכונה לאחר מכן סחר העבדים הגלובלי. לאחר גילוי אמריקה, כאשר כוח האדם של הילידים שם לא הספיק והתקשה לשרוד בתנאי עבדות, התרחב הביקוש לכוח אדם אפריקני, והגיע למיליוני עבדים שנשלחו בעיקר ליבשת החדשה.

בתחילת המאה ה-19 החלו מדינות אירופה במירוץ לאפריקה, והן כבשו את מרבית היבשת. מרבית שטחי אפריקה נכבשו, והפכו לקולוניות מערביות. יוצאות דופן מבחינה זו היו אתיופיה, ששמרה על עצמאותה מאות בשנים וליבריה, מדינה חדשה שנוסדה על ידי עבדים אמריקאים משוחררים בסיוע הנשיא האמריקני החמישי ג'יימס מונרו בשנת 1847.

הכיבוש הקולוניאליסטי המשיך עד לסיומה של מלחמת העולם השנייה, שלאחריה זכו כל הקולוניות בהדרגה בעצמאות. כיום, באפריקה יש 53 מדינות עצמאיות (כולל האיים הסמוכים לה). גבולותיהן של רוב מדינות אלה נשארו כפי שהיו כששורטטו וחולקו בצורה שרירותית למדי בין המדינות הקולוניאליסטיות השונות במאה ה-19. בחלק מהמקרים הדבר גרם לסכסוכים על רקע אתני, כאשר קבוצות אתניות שונות נכללו תחת אותה מדינה.

הסכסוך בין ארצות הברית לבין ברית המועצות במהלך המלחמה הקרה שיחק אף הוא תפקיד בחוסר היציבות. כאשר מדינה קיבלה את עצמאותה לראשונה, ציפו ממנה כי תחבור לאחת משתי מעצמות העל הללו. מדינות רבות בצפון אפריקה קיבלו עזרה צבאית סובייטית, בעוד שמדינות בדרום ומרכז אפריקה קיבלו את עזרתן של ארצות הברית וצרפת. הסלמה אירעה בשנות ה-70, כאשר אנגולה ומוזמביק, שזכו לעצמאותן בשנים אלה, קשרו את עצמן לברית המועצות, בעוד שמערב ודרום אפריקה חברו לבלום את ההשפעה הסובייטית. סכסוכי גבול וטריטוריה היו נפוצים אף הם, כאשר הגבולות שהוצבו בידי האירופאים עורערו שוב ושוב בידי מדינות האזור.

מדיניות ממשלתית כושלת, שחיתות פוליטית ומקרי בצורת קשים, הובילו לכך שחלקים ניכרים מאפריקה סובלים מחוסר באספקת מזון ומים, ומקרי רעב המוני אינם נדירים.

אחת הסכנות העיקריות המאיימות על אפריקה היא התפשטותן של מגיפות המוניות, הנגרמות בשל תנאים סניטריים נמוכים, היעדר חיסונים ומחסור בשירותים רפואיים. במיוחד נפוץ ברחבי היבשת נגיף ה-HIV, המביא למותם של מיליוני תושבים בכל שנה ממחלת האיידס.